בשבוע שעבר מישהו פנה אליי בעקבות סרטון שהעלתי "חבר, אינטרס משותף לזמן מוגבל".

חשוב לי לפתוח ולציין, שברור לי, שנושא כמו חברות על כל המשתמע מכך, זה נושא מאוד רגשי וטעון ולכן יהיה כרוך בלא מעט תגובות ואני מברכת על כולן.

תגובות, הן דרך לשוחח ולהביע דעה לכאן ולכאן ועל כן ברור, שבין אם האדם בצד השני מסכים עם הנאמר ובין אם לא, אני עונה באהבה גדולה וברוחב לב אינפורמטיבי.

אחת השיחות התחילה בדיוק כך רק שעד מהרה נוכחתי, שבצד השני יש מישהו, ש"מתעקש להיות צודק".

אחרי כמה פנינים החלטתי שהדרך היפה ביותר לסיים את הדיון, היא לומר:

"נסכים שלא להסכים" .

ואז …

"את מרימה לי להנחתה"!

כנסי לדף שלי, העליתי סרטון על המשפט הזה.

נכנסתי.

הוא אכן, העלה סרטון עם מסקנה מאוד ברורה:

"נסכים לא להסכים זו תשובה של אנשים שאין להם תשובה".

משמע: אני צודק ונשאר בעולמי הצר.

הלם! וברכה!

המח שלנו, הוא האיבר המדהים ביותר בעולם.

המח תפקידו לעזור לנו למצוא הסברים לדברים שקורים לנו, במטרה להגן עלינו (זה נכון לגבי כולנו).

בעיניים שלו אין לי מה להגיד ובעיניים שלי פשוט לא משנה מה אגיד. הוא "לוקח" את ה"שיחה" למקומות פחות נכונים.

אמירה כזו של "נסכים שלא להסכים" משמע:

1.     הכוונה שלי היא לתת/ להעביר ידע/ לפתוח את הראש/ לשנות זויות ראיה. כשנכנסת לסרטון מצאת שאני לא האדם, שיפתח אצלך את השריר הזה!?? אנחנו חיים בעולם מלא תוכן, דלג לסרטון הבא!.

2.     אני לא מכירה אותך אבל מבינה שאנחנו לא חולקים את "אותה השקפת עולם" ולכן לא משנה מה נכתוב האחד לשני לא נוכל להגיע להסכמות (אין אינטרס משותף).

3.     הצרכים שלנו שונים, אמירה כמו "הרמת לי להנחתה" "מעמידה אותנו" במקום ווכחני ומתנצח (אני לא "שם") ולכן בהכי הרבה נימוס וכבוד הדדי נסכים שלא להסכים.

כשמישהו חולק עליי הוא לא פוסל אותי.

הוא רק, לא רואה את מה, שאני רואה או לחלופין לא מבין את מה שאני מבינה מה שעל פניו יוצר חוסר הסכמה ואי שיתוף פעולה = אין אינטרס משותף.

זה יכול לנבוע מפערי ידע, תרבות, זויות ראיה, השקפת עולם וכד'.

אז, כשאנו מזהים שהצד השני לא שותף לאותה השקפה ולא משנה באיזה נושא, כדי לא ל"ריב ולהתווכח" בואו נהיה חכמים ונסכים שלא להסכים.

​