מתוך הקליניקה , מפגש עם ילד בן 9

במפגש בחרתי לשחק ולדבר אסטרטגיה.

תוך כדי משחק הוא היה צריך לספר על בעיה שהיתה לו ואיך הוא פתר אותה.

הוא סיפר על קושי שנתקל בו בשיעורי הבית: חיסור במספרים גדולים.

אני: איך פתרת את הבעיה?

הוא: אבא הסביר לי מה צריך לעשות.

והבנת? משהו בעיניים נראה לי "לא סגור" אז בחרתי לקח דף ועט ולהעמיד תרגיל חשבון פשוט.

זה ניכר בשניות.

הוא יודע להגיע לתשובה אבל הדרך חסרה

אסטרטגיה וטקטיקות פעולה, חשובים בעיניי ואני שמה על זה דגש גדול מאוד בתוך הקליניקה.

אם אין לי אסטרטגיה ברורה אז לא אדע מה צריך לעשות ולא אפתח טקטיקות להשגת המטרה.

מה שיביא אותי להגיד:

אני לא יודע/לא רואה/ לא מבין וכדומה.

בכל בעיה שיש לנו ולא משנה באיזה תחום.

 יש לנו בסה"כ 4 שלבים:

שלב 1: להבין מה מבקשים/ רוצים שנעשה.

שלב 2: להתבונן בנתונים, במה שנמצא/ בקיים.

שלב 3: התבוננות פנימה: מה ביכולות שלי, יכול לסייע לי לפתור את הבעיה? יצירתיות, חכמה,פיקחות, ניסיון קודם וכדומה.

שלב 4: התרגיל והבעיה נפתרו!

הוא ראה את זה!

אסטרטגיות וטקטיקות הם חלק בלתי נפרד מחיינו ואנחנו משתמשים בהם באופן יום יומי.

לעיתים אנחנו כל כך "מעורבבים" בתוך הבעיה, שאנחנו שוכחים שיש לנו את כל הנתונים לפתור אותה.

ואם אני עדיין לא מצליח אז כנראה שאני תקוע בשלב 3: בהתבוננות פנימה ובהכרת העצמי והיכולות שלי.

זה לא קורה לי זה קורה בשבילי

ואם זה כך, יש לי את הכלים לפתור את זה!!!.