במשך שנים, הרגשתי שהתודעה שלי עוברת ממצב למצב:

"ערות בפול גז" או "שינה בעמידה״

 

חיים שלמים שנעים בין תקופות של נוכחות שמתבטאת בפעילות אינטנסיבית ועשייה מרובה בכל התחומים ובין שקט והתכנסות פנימית, תקופות ש"פתאום אני נעלמת".

 

ובחיים כמו בחיים, אני נדרשת לקבל מיליון החלטות בשניה ואכן מקבלת אותם אך באותה נשימה מבחינה שהדפוס נשמר: החלטות חשובות ו"סתמיות" כאחד כאילו מתמסמסות או נכנסות ל"הולד", מה שבעבר גרר בקורת עצמית ותסכול.

 

ביום שבו ראיתי את הטוטם שלי, הבנתי את האלגוריתמים הפנימי.

 

שנים של ניסיון להבין, התבהרו בשניה אחת!!!

 

נוכחותו של הדב "זרקה" אותי לגיל 14, אז הופיעו החלומות.

לקח לי זמן לבדוק עם עצמי ולהבין את הדבר המופלא הזה וכמו כל דבר שאנו מתמקדים בו, גם היכולת לחלום הלכה והשתפרה והחלומות החלו לרקום "עור וגידים במציאות" (נשמע כיף אך זו סגולה לא קלה).

 

ההבנה שיש לי מפה לעצמי גרמה לי להבין, שכאשר אני מגדירה עצמי כ"ישנה בעמידה" אני בעצם מתבוננת פנימה בחיפוש פנימי אחר תשובות וזה חלק ממי שאני, ממנגנון הפעולה שלי.

 

היום אני לא ישנה על זה אני פשוט ב"הריון" שהוא סמל לפוריות ולצמיחה וכל לידה נחוות כיכולת ליהנות ממתיקות האמת.

אז מה זה לקבל את סגולותיו של הדב?

 

1.    איזון בין פעילות מרובה וחוסר פעילות, בין להיות לבד ובין חברותא , בין אכילה ובין צום.

2.   עוצמתו היא כח ההתבוננות הפנימית, המקום שבו התשובות חיים בהרמוניה עם השאלות שממלאות את המציאות שלנו. הדב מלמד לדלות את המשאבים הנחוצים לנו מבפנים, משכן החלומות בכדי למצוא את התשובות.

3.  כליותיו של הדוב מפסיקות לפעול בזמן תרדמת החורף. הכליות הן האיבר שעוזר בסינון הפסולת ואם זו לא יצאה אזי, האם אנו ביקורתיים מדי כלפי עצמנו? וכלפי הסביבה?

 

 

מזהה את עצמך???

מעוניין.ת לשמוע ולהבין יותר על פילוסופיה אינדיאנית? מוזמנ.ת לפנות

מירב