אחת לשבוע חוויתי ניתוק מהמציאות ״המסובכת״ בה אנו חיים. 3 שעות של מפגש במהלכן כל השבוע שעבר עליי היה פתאום פשוט הרבה יותר, ומשבוע לשבוע הגיעה ההבנה שכל יום, כל שבוע, כל רגע בחיים פועל לפי אותם חוקים פשוטים הלוא הם חוקי היקום. הסדנה עזרה לי לפעול, לקלוט וליישם חוקים אלה ולמדתי לדייק את עצמי לרמות שבעברי לא ידעתי שקיימות, ולהיות הרבה יותר מודע. למדתי את התכונות של החיות השונות בטבע - תכונות שמרכיבות גם אותנו בני האדם. התחלתי לזהות אצל אחרים תכונות אלה והכל נעשה פשוט יותר. במהלך הסדנה הייתה תחושה מעין מאגית. קסם. כל קלף שנפתח, כל דבר שנאמר, כל סימן שהופיע - התאים כמו כפפת משי לרגע ולסיטואציה והייתה זרימה מופלאה. כל זאת חוויתי לצד אנשים עם אותה רמת דיוק ומודעות. אותו עולם מושגים נפלא. אם מישהו נתקל בקושי להבין משהו, האחרים עזרו מפרספקטיבות שונות והייתה תחושה של משפחה, שמדברים את אותה השפה המשותפת. שפת היקום. ❤️

הסדנה אפשרה לי להשיג שגרת חיים איכותית,מפתחת, עוצמתית ובריאה. למדתי בסדנה לבחון בחדות את התנהגויות האוטומטיות שלי בחיי היומיום ולהבין איך נוצרות המחשבות שלי בראש, איך אני מפרש את המציאות ומה הן הפעולות וההתנהגויות שזה מוציא ממני. הפירוק האיטי בסדנה וההרכבה מחדש בחיי היומיום אפשרה לי לייצר מחשבות נקיות ופעולות מדוייקות, עוצמתיות ומפתחות יותר. המפגשים משבוע לשבוע הופכים את השינוי שעברתי לתהליך מובנה ותשומת הלב והפעולה הופכים אט אט לאוטומטיים בחיים ,וזה משהו שישאר איתי הלאה בהמשך הדרך בחיים.

אחרי שהחלפנו כמה מילות נימוס, בלי הרבה הקדמות וכשעוד המבוכה באוויר, חילקה לנו מירב דפים בהם פורטו חוקי היקום והתחילה להקריא. וכך, אחרי שהשתחרר ההלם הראשוני, ארבעה זרים, ללא הכרות קודמת - התחלנו אט אט להיפתח, לשתף, לחקור להתפלסף, להתפלפל. חשבתי שאני באה למפגש של שעה וחצי לכל היותר, והמפגש ארך מעל שלוש שעות. הזמן טס. הרגשתי שאני לא רוצה ללכת... וואו. לא האמנתי. יצאתי מהמפגש הראשון בתחושה של התעלות רוחנית. עוד לא ידעתי להגדיר לעצמי מה חוויתי שם. כל שבוע חיכיתי בציפייה ליום שני וכל מפגש התעלה על קודמו. הרגשתי משוחררת יותר וממש מרחפת באוויר. הרגשתי תשוקה בוערת מסוג אחר חדש ישן כמו לפני עשרים שנה. תחושה של התעלות רוחנית, התרגשות והתלהבות משירה פילוסופית אינטלקטואלית, עם אנשים שמבינים את השפה, באופן זורם וקולח. שיחה שאין בה מטרה להתבלט/ לנצח/ לקבל כבוד בחוקי האדם. שיחה שמתנהלת כחוקר היקום ובשפתו, תענוג. הרגשתי שהנשמה שלי שמחה שהנשמה מרגישה בבית נמצאת בקבוצת שווים, שביחד מפענחים את סודות היקום פעם ראשונה שהצלחתי להרגיש שאני נמצאת במקום שבו אני מצליחה להתנהל נטו בחוקי היקום. הקבוצה נתנה לי הזדמנות אמיתית להילחם בשיעורים שלי וברצון שלי לעשות רושם על זרים להתאים את עצמי למה שאני חושבת שימצא חן בעיני האחרים הצלחתי להביא את עצמי בצורה אמיתית ונקיה והרגשתי תחושת ניצחון אישי. הרגשתי שאני מצליחה ליישם את התובנות בחיי היום יום. הסדנא נתנה לי את קפיצת המדרגה שהייתי צריכה בשביל לפקוח את עניי ולגלות עולם שלם ומופלא. הסדנא פתחה לי את התיאבון לחקור, להעמיק ולהביך עוד ועוד. התעורר בי הרצון לדעת הכל לבלוע הכל מהכל. תודה.

למפגש הראשון בסדנה, הגעתי מובסת. מובסת על ידי עצמי. קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים ולא הצלחתי להכיל אותה. נתתי לפחדים לשלוט בי. האמינו בי ולא האמנתי בעצמי. בסדנא הזאת היה חיבור ודינמיקה אחרת. משהו באנרגיות היה אחר. היה משהו משחרר. פותח. מזמין. אבל לא במובן המכיל והמרחם. מקום בו את מגיעה לתובנות הכי עמוקות והכי אמתיות על עצמך, מתוך מקום של עוצמה והקשבה, גם אם הדברים קשים. במהלך הסדנא הבנתי שבמשך שנים ויתרתי על עצמי. הודאתי בקול רם ששמתי את העוצמה שלי בצד כדי לרצות אחרים. להיות מה שמצפים ממני. הונעתי מפחדים פנימיים. פעם ראשונה הבנתי מה המשמעות להיות תרנגול הודו שמוותר על הרוח. כמה פעמים אני בוחרת לשים את עצמי על השולחן כמנה עיקרית. הבנתי שאני נמצאת בסחרחרה ולא יודעת איך לרדת. לוחצת מידי. הבנתי שזו העת לשחרר. מרוב לחץ שכחתי מי אני. במהלך הסדנא נזכרתי להקליל, להכניס התלהבות והנאה. נתתי מקום ליונק דבש להביא את האנרגיות הטובות שלו. הבנתי עד כמה חשוב ללכת עם משקפיים שמתרגמות כל אירוע כ"משהו שקורה בשבילי" ולא כ"משהו שקורה לי". הפנמתי עד כמה יש משמעות וקשר בין מכאובי הגוף, לרמת ההקשבה או אי ההקשבה לנשמה שלי. הבנתי שכדי לאפשר לידה חדשה, צריך לתת למשהו למות. צריך לדעת לעזוב. לא לאחוז בחבל בשתי קצותיו. התחלתי להפנים באמת את החשיבות לחיות בהווה. בכאן ועכשיו – ולא במה היה או מה יהיה. המחשבות האלה לא נתנו לי מנוח. לא אפשרו לי לשחרר. להרפות. והכי חשוב מנעו ממני ליהנות מהרגע. לפספס את השפע שיש לי בהווה. הבנתי את חשיבות האסטרטגיות והטקטיקות בחיים. לפעול מהלב והראש ולא מהבטן. לשאול את עצמי לפני כל פעולה – "מה המטרה?" ולפעול בהתאם. הבנת הקסם שבחוקי היקום עלה אצלי מדרגה. הבנתי את האמיתות והמשמעות של קיום תמידי של התדרים והאנרגיות ביקום. הבנתי כמה כוח יש למחשבות שלי, לדיבור, לפעולות – לשנות ולהשפיע – לטוב ולרע. זה תלוי בי ובבחירות שלי. יש בזה משהו מאוד מפחיד, אבל גם מלא תקווה. "חוק ההתכתבות" (השתקפות) הפעים אותי. ההבנה שהמציאות סביבנו נגזרת מעולמנו הפנימי, כך שרק דרך התבוננות פנימית ושינוי מחשבתי, ניתן לעשות שינוי אמיתי של המציאות שלנו. "יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אדירים. אל תכחש בם, פן יכחשו לך" הרב קוק. רוצה לומר תודה לעצמי, שבחרתי להשתתף בסדנא ולהתמסר לתכנים בשקיקה ובסקרנות. תודה לנו יחד כקבוצה - על החיבור, ההקשבה, השיתוף, ההזדהות – ללא רחמים. רק חמלה, כנות ורצון להבין כמה שיותר לעומק. תודה לך מירב. הנוחות שלי הפכה לנוחות – מסקנת השבוע. הגיע הזמן לבחור ולא לשבת על הגדר... "אני בוחרת"

הפילוסוף סוקרטס אמר: "אנשים חכמים לומדים מכל מה שקורה להם ומכל אדם באשר הוא. אנשים ממוצעים לומדים מניסיונם האישי, ולאנשים טיפשים יש את כל התשובות". +מירב יקרה אני מבקשת להודות לך על הדרך, זכיתי ובגדול, קיבלתי ידע מעשיר וכלים להפוך את הידע לפרקטיקה, למציאות היום יומית שלי. הכלים שקיבלתי בסדנא הינם: משקפיים דרכם ניתן לראות עולם חדש בשלל צבעים, מפתחות שפתחו עבורי צוהר לרגשות ולתת מודע שלי, שפה חדשה וזוג נעליים. מבעד למשקפיים נפתחו עבורו זויות ראיה שהובילו להבנות פנימיות וליכולת לנהל את הסיטואציות היום יומיות ממקום אחר בראש ובראשונה ביחסים שלי עם עצמי, עם משפחתי ילדיי, בזוגיות שלי, אימי והחברים. המשקפים חידדו ש"זה לא קורה לי, זה קורה בשבילי", חשיבה שגרמה לי לשחרר את תחושת ה"קורבנות" ובכך לשחרר את תחושת הרחמים, הכאב, הסבל והתסכול. ממש "מוות ולידה מחדש" המפתחות שקיבלתי, פתחו צוהר לרגשות ולתת מודע ואפשרו לי להסתכל פנימה לנבכי ומעמקי נשמתי, לראות ולגעת בפחדים, לשחרר את העבר, החששות מהעתיד ולהודות על ההווה. ומה הקשר לנעליים ולסדנה? אני מרגישה שאני לומדת ללכת , ללכת את החיים עם מערכות חוקים חדשות ובטוחה שלאט לאט ארוץ ואדלג מעל כל אתגר שהחיים מזמנים. אם הייתי צריכה לסכם במילה אחת הייתי אומרת: תודה לעצמי!

למפגש הראשון בסדנה, הגעתי מובסת. מובסת על ידי עצמי. קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים ולא הצלחתי להכיל אותה. נתתי לפחדים לשלוט בי. האמינו בי ולא האמנתי בעצמי. בסדנא הזאת היה חיבור ודינמיקה אחרת. משהו באנרגיות היה אחר. היה משהו משחרר. פותח. מזמין. אבל לא במובן המכיל והמרחם. מקום בו את מגיעה לתובנות הכי עמוקות והכי אמתיות על עצמך, מתוך מקום של עוצמה והקשבה, גם אם הדברים קשים. במהלך הסדנא הבנתי שבמשך שנים ויתרתי על עצמי. הודאתי בקול רם ששמתי את העוצמה שלי בצד כדי לרצות אחרים. להיות מה שמצפים ממני. הונעתי מפחדים פנימיים. פעם ראשונה הבנתי מה המשמעות להיות תרנגול הודו שמוותר על הרוח. כמה פעמים אני בוחרת לשים את עצמי על השולחן כמנה עיקרית. הבנתי שאני נמצאת בסחרחרה ולא יודעת איך לרדת. לוחצת מידי. הבנתי שזו העת לשחרר. מרוב לחץ שכחתי מי אני. במהלך הסדנא נזכרתי להקליל, להכניס התלהבות והנאה. נתתי מקום ליונק דבש להביא את האנרגיות הטובות שלו. הבנתי עד כמה חשוב ללכת עם משקפיים שמתרגמות כל אירוע כ"משהו שקורה בשבילי" ולא כ"משהו שקורה לי". הפנמתי עד כמה יש משמעות וקשר בין מכאובי הגוף, לרמת ההקשבה או אי ההקשבה לנשמה שלי. הבנתי שכדי לאפשר לידה חדשה, צריך לתת למשהו למות. צריך לדעת לעזוב. לא לאחוז בחבל בשתי קצותיו. התחלתי להפנים באמת את החשיבות לחיות בהווה. בכאן ועכשיו – ולא במה היה או מה יהיה. המחשבות האלה לא נתנו לי מנוח. לא אפשרו לי לשחרר. להרפות. והכי חשוב מנעו ממני ליהנות מהרגע. לפספס את השפע שיש לי בהווה. הבנתי את חשיבות האסטרטגיות והטקטיקות בחיים. לפעול מהלב והראש ולא מהבטן. לשאול את עצמי לפני כל פעולה – "מה המטרה?" ולפעול בהתאם. הבנת הקסם שבחוקי היקום עלה אצלי מדרגה. הבנתי את האמיתות והמשמעות של קיום תמידי של התדרים והאנרגיות ביקום. הבנתי כמה כוח יש למחשבות שלי, לדיבור, לפעולות – לשנות ולהשפיע – לטוב ולרע. זה תלוי בי ובבחירות שלי. יש בזה משהו מאוד מפחיד, אבל גם מלא תקווה. "חוק ההתכתבות" (השתקפות) הפעים אותי. ההבנה שהמציאות סביבנו נגזרת מעולמנו הפנימי, כך שרק דרך התבוננות פנימית ושינוי מחשבתי, ניתן לעשות שינוי אמיתי של המציאות שלנו. "יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אדירים. אל תכחש בם, פן יכחשו לך" הרב קוק. רוצה לומר תודה לעצמי, שבחרתי להשתתף בסדנא ולהתמסר לתכנים בשקיקה ובסקרנות. תודה לנו יחד כקבוצה - על החיבור, ההקשבה, השיתוף, ההזדהות – ללא רחמים. רק חמלה, כנות ורצון להבין כמה שיותר לעומק. תודה לך מירב. הנוחות שלי הפכה לנוחות – מסקנת השבוע. הגיע הזמן לבחור ולא לשבת על הגדר... "אני בוחרת"

"כל אחד והקצב שלו! הדונם שלו! בסדנה למדתי להקשיב להכל כי הכל חשוב! למדתי על המהות שלי והשיעורים שאיתם הגעתי. מתחילה לדייק ולהבין את מה שהולך בפנים. כשזה קרה, יכולתי לנהל שיחה בלי בכי, כי הבנתי על מה הדבר יושב. למדתי על הקשר בין גוף נפש נשמה ועל הדרך להגיע להרמוניה פנימית. למדתי את חוקי היקום ותרגלתי אותם במהלך היום יום בסיטואציות שונות. היום מבינה שכלום לא קורה לי, הכל קורה בשבילי, שאוכל ללמוד ולהתפתח".