לא פעם במהלך מפגש אישי / סדנה / הרצאה עולה שאלה אחת קבועה אם אתנהג כך, יאהבו אותי?
זו שאלה שנכונה לכל גיל והביטוי שלה בדר"כ יהיה ריצוי. ריצוי של ה"אחר".
ילדים, מביאים משחקים ו"אוכל מגרה" לבית ספר במטרה להיות "אטרקטיביים" בעיני חבריהם
מבוגרים, עושים פעולות מכוונות במטרה לצאת "בסדר": "אני אכין / אעשה / אקנה / אביא וכדומה.
למשמע השאלה ״למה את/ה עושה את זה?״, התשובות שונות ומגוונות:
"אני אוהב.ת אותה/ו״, ״לא מפריע לי״, ״לא יודע.ת״, ״משמח אותי לשמח אותה.ו" וכיוצא בזאת.
האמת הרבה יותר פשוטה – הרצון להיות אהוב.ה
הרצון להיות מושלמת בעיניי הסביבה הופך למנהל עד לביטול עצמי.
במילה מושלם יש את המילה שלם
שלם משמעותו – תָּמִים, שֶׁאֵינוֹ פָּגוּם, שֶׁאֵין חָסֵר בּוֹ כְּלוּם, מָלֵא. תמימות.
האם הרצון שכולם יאהבו אותי נובע מתמימות?? כן!
בכדי להיות מושלם בעיני אנשים שונים אאלץ להציג כל פעם "פנים אחרות", שהרי לכל אחד צרכים ורצונות משלו.
יש שיגידו: "אני אדם של נתינה".
תמיד? בכל סיטואציה?
קרוב לוודאי שלא! לא בכל סיטואציה.
אני לא יכולה לרצות את האחר בכל סיטואציה כמו שכל בוקר אני לא קמה עם אותו מצב רוח.
ולכן זו תמימות.
מת, מות? אין צורך לדאוג, אנחנו לא מתים מיד.
בשלב הראשון נלך לישון עם "מרמרת חמצמצת״.
״מרמרת חמצמצת״ פירושה מחשבות כאלה:
"לא פעלתי היום למען עצמי", "הם לא מעריכים את מה שאני עושה למענם", "לא טוב לי נפשית" וכדומה.
לאט לאט, נרגיש ויתור עד לכדי ביטול עצמי, דבר שיגרום לגוף להתערב.
כשהגוף מתערב, משמע שעשינו את כל הטעויות בדרך!
זה מתחיל במכאוב כזה או אחר ואם לא נתייחס ונתקן את דרכנו זה יחמיר עד שנחלה.
אם זיהיתם את עצמכם או את ילדכם בפוסט זה סימן אזהרה ל"מושלמות"!
קשה להיות שלם אבל, קשה הרבה יותר להיות מושלם!