לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה" (יהודית רביץ).

אנחנו חיות חברתיות.

אינטראקציות חברתיות הן קריטיות, והיעדרן עשוי להיות הרסני עבורנו.

לשמחתנו רובנו לא בודדים.

אנו מוקפים בקבוצות תמיכה בדמות משפחה וחברים, מה שמאפשר לנו ל"פרוק מטענים" רגשיים תוך שאנו עושים "ונטילציה", מעבירים את זה הלאה, ומשחררים משקל מעל ליבנו.

כל מטען רגשי נבחן על ידינו בקפידה ומועבר לאדם שעליו אנו סומכים.

בדרך כלל זה יהיה מישהו שדומה לנו מבחינת ערכים

מערכת הערכים שלנו אומרת עלינו הרבה ויחד עם זאת אם נחשוב על זה לכולנו מערכת ערכים דומה.

ההבדל הוא בעוצמות (חוק הקוטביות)

אחד הדברים שנבחן אצל ה"חבר הפוטנציאלי החדש" זה אם ניתן לסמוך עליו (בעוצמה שהערך הזה קיים אצלי). לסמוך עליו שישמור את המידע שאחלוק איתו או במילים אחרות לסמוך עליו שיהיה חבר!.

עם השנים אנו מתבגרים, נכווים, נשרטים, נפצעים

ומבינים שזה לא על מי אתה סומך אלא על מי הוא סומך, שהרי גם הוא חיה חברתית, ועל כן, גם הוא חייב ל"שחרר ולהשתחרר".

מה זה אומר? האם אי אפשר לסמוך על אף אחד?  האם זה אומר עלינו שאנחנו לא יכולים להיות לבד אבל כפרטים אנחנו בעצם בודדים?

כן ולא

כן, בסופו של יום אנחנו לבד. קמים בבוקר והולכים לישון רק עם עצמנו.

האם אנחנו בודדים? לא.

יש ברשותנו את המשאב החשוב ביותר שזה אנחנו!